אנה גיל היא כיום מנהלת מיזם 'המפגש' בעמותת 'מגן המשפחה'. מלבד זאת היא עוסקת בשנים האחרונות בליווי משפחות עם ילדים אוטיסטים ממדינות ברית המועצות לשעבר המגיעים לארץ. בשאר הזמן, אנה אוהבת לשחק במשחקי מחשב, משחקי שולחן, מכורה לקריאת ספרים ואמא גאה ל-3 בנות.
כשהילדות היו קטנות הבינה אנה שההתפתחות של בנותיה אינה רגילה והיה עליה למצוא דרך ללוות את התפתחותן בצורה המתאימה להן. כך, היא החלה לחקור ולהבין כיצד ניתן להנגיש להן משחקים אשר יכולים לתרום להתפתחותן. בחלק מהזמן, המציאה משחקים יש מאין מחומרים שאינם בשימוש עוד, כך שהייתה תקופה ארוכה שהזבל היחידי שנזרק בביתם היה אורגני מכיוון שמשאר הדברים הוכנו משחקים. השמועה על המשחקים החלה להתפשט; שכנות, חברות ואימהות של ילדות וילדים ביקשו מאנה משחקים כאלו גם לילדיהן.
אנה מתאימה את המשחק לילד לאחר היכרות עימם והבנת היכולות והקשיים שלהם. היא בודקת מספר דברים כגון: האם ערוץ הקליטה המוביל של הילד הוא שמיעתי, ויזואלי או שניהם ביחד? מה רמת יכולת הריכוז של הילד? האם הוא יותר מתחבר לדברים אבסטרקטים או מוחשיים?. כך היא יכולה להתאים משחק קיים או ליצור משחק חדש לפי היכולות והצרכים של הילד. כאשר תרצה ללמד את הילד נושא מסוים, היא תעבוד איתו דרך הערוץ המוביל ותתמקד בדבר אחד בלבד ולא במספר דברים בבת אחת. לדוגמא, היא אומרת: "אם את רוצה ללמד את הילד פעולת חשבון מסוימות, לא תעירי לו על האופן בו הוא כותב, אם הכתב מסודר או לא. במידה ואני כן רוצה לעבוד איתו על כתב מסודר אז לא אלמד אותו נושא חדש בחשבון ובכל מקרה, אם אני רוצה ללמד משהו חדש, זה יהיה רק דרך הערוץ המוביל ולא אנסה לפתח ערוצים אחרים באותו זמן".
הבנות של אנה המשיכו לגדול ולהתפתח. מכיוון שלא היה קל למצוא אנשי מקצוע היכולים לתת מענה לצרכי הילדים בשילוב הבנה ויישום הגישה הביקורתית למוגבלות בכלל ואוטיזם בפרט - היא התחילה לפתח בעצמה מענה לצרכים אלו. וכך למעשה נולדה הקבוצה הראשונה המקדמת ניהול עצמי קבוצתי, שמשם התפתח הקשר עם עמותת מגן המשפחה.
אחת מן האמהות של הילדים אותם אנה לימדה הייתה מתנדבת בעמותה והכירה את הקבוצה הראשונה וראתה את החיבור הטבעי בין העמותה לבין הקבוצה. כאשר הציעה לאנה להצטרף, היא סירבה מכיוון שהייתה עמוסה בדברים אחרים בהם התעסקה. חצי שנה מאוחר יותר, אותה אמא, ביקשה ממנה עזרה חד פעמית - לייצג הורים לילד אוטיסט בוועדה במשרד הרווחה, מכיוון שקרן פישזון, מנכ"לית העמותה הייתה צריכה לעזור באותו זמן למשפחה אחרת במקום אחר ולא יכלה להגיע. אנה כבר לא יכלה לסרב והלכה לאותו דיון ואף המשיכה לעזור לאותה משפחה מעבר לוועדה, וכך התחיל להתפתח הקשר בין אנה אשר עזרה לאותה משפחה באותה פעם ובין קרן המלווה את המשפחה.
התקשורת ביניהן התרחבה גם לחברות בפייסבוק וכאשר קרן ראתה פוסטים בהם אנה מספרת על הקבוצה שפתחה, היא התלהבה ואמרה שלא שמעה על מיזם כזה ויש להרחיב אותו מכיון שהיא רואה איך הוא יכול לתת מענה למשפחות רבות אשר פונות אליה ומספרות כי ילדיהם יושבים בבית לבד כי אין להם חברים. אנה ענתה כי בשביל להרחיב את המיזם למשהו גדול ומבוסס, צריך להשקיע הרבה זמן וכסף. קרן הסכימה להכניס את הפרויקט תחת חסותה של העמותה וככה בהצטלבות העשייה של שתי הנשים (ובעזרת פייסבוק) התפתח המיזם מקבוצה אחת למיזם ארצי.
ההתפתחות מקבוצה אחת למיזם ארצי לא היה דבר פשוט ודרש זמן רב של הכנה. עוד לפני פתיחת הכשרת המדריכים, צצו מספר בעיות שהיה צריך למצוא להן פתרון, ההרגשה באותה תקופה דמתה לנסיעה על ניוטרל, כל הלוקחים חלק במיזם השתדלו ועשו אבל שום דבר לא התקדם. כעת כשאנה מביטה על המתרחש, היא לא מאמינה שזה קורה, המיזם מתפקד וגם מתפקד בצורה טובה וכבר אפשר להתחיל לראות תוצאות. לדוגמא, באחת מהקבוצות בהן הייתה נוכחת הייתה אווירה טובה ונעימה, כאילו המשתתפים והמדריכים מכירים זה את זה כבר הרבה זמן. כך שאחד מהמשתתפים שבהתחלה התבייש ולא אמר מילה כבר התחיל להיפתח ולדבר.
לסיום, לשנה החדשה אנה מאחלת לכולם שכל החלומות הטובים יתגשמו בצורה בה הם צריכים להתגשם ולמיזם שימשיך להתפתח ולהתקדם בקצב בו התחלנו, ובהמשך יתפתח למיזם בין לאומי.