בפוסט הקודם נחשפנו אל קטע מתוך יומן המסע של דניאל בו הוא סיפר על אחת מהפגישות של הקבוצה שיועדו לתכנון המפגשים הבאים. ההצצה אל יומן המסע אפשרה לנו לראות מקרוב את השינוי שהקבוצה עברה ועודנה עוברת בתהליך הניהול העצמי. השבוע לא אבחן את התהליך של הקבוצה ככלל, אלא את התהליך של אחד מחברי הקבוצה כפרט. אציג את התהליך שעבר יהב (שם בדוי) בקבוצה בחודשים האחרונים דרך קטעים מתוך יומן המסע שכתב דניאל.
כדי לראות את השינוי שעבר יהב, נחזור מספר חודשים אחורה. לפני כחצי שנה, דניאל כתב כך: "יהב נכנס למפגש שלנו השבוע, הוא לא היה בכולו, אבל השתתף ברובו ושיחק איתנו. זה מאוד שימח אותי כי הוא לא נכח בשני המפגשים הקודמים ודאגתי שהוא כבר לא יקח חלק בקבוצה". נראה כי יהב החל להגיע למפגשים באופן יותר תדיר, אולם, דניאל הביע חשש מהאופן שבו הוא בחר להשתתף באותה עת ומתאר את יהב באופן הבא: "הבעיה איתו כרגע היא שאני לא מרגיש שאני מכיר אותו, הוא אף פעם לא היה עם מצלמה ובקושי מדבר במהלך המפגשים. כשהוא כן מדבר, רוב הפעמים הוא מתבדח או מדבר בטון ציני. נראה שיש לו קושי להיפתח לאנשים, אז כרגע אני מנסה להיות סבלני איתו ולתת לו להחליט בתנאים שלו מתי הוא מרגיש בנוח להיפתח".
בשלושה חודשים שלאחר מכן, יהב ממשיך לקחת חלק במפגשים ולהגיע בצורה סדורה. "אפשר לראות שיהב הגיע למצב בו הוא מתחבר רצוף למפגשים, גם כאשר הוא לא רצה לשחק באותה פעילות הוא נשאר מחובר לזום כדי להיות ביחד עם הקבוצה. אני מרגיש במפגשים האחרונים שהוא גם עם יותר מוטיבציה ולאט לאט מתחיל להיפתח אלינו". דניאל רואה שינוי חיובי, אך טוען כי היה רוצה לראות מהר יותר את ההתקדמות החיובית. בנוסף לכך, דניאל מספר כי "יהב עדיין לא לגמרי מרגיש בנוח לעלות רעיונות בעצמו והתגובה שלו לרוב הדברים עדיין נוטה להיות שלילית- 'לא' או 'לא משנה לי'".
בחודש האחרון, ניתן להיווכח כי הסבלנות השתלמה, כבר אפשר לראות שינוי משמעותי באופן שבו יהב לוקח חלק בקבוצה. "במפגשים האחרונים שלנו יהב נפתח הרבה יותר בקבוצה ובמפגש האחרון הוא אפילו הדליק מצלמה לרגע והראה לנו איך הוא נראה." בהמשך, הוא התנדב להכין מצגת על נובי גוד ולהעביר אותה מול הקבוצה ובכך היה מראשוני המשתתפים שהעבירו את התוכן של הקבוצה בעצמם. להדליק מצלמה או להעביר מצגת יכולות להיחשב כפעולות פשוטות, אך אלו פעולות שלקחו ליהב כמעט חצי שנה עד שהרגיש איתן בנוח והן מלמדות אותנו, איזה שינוי משמעותי עבר יהב. ממשתתף שלא הגיע לכל המפגשים, ולאלו שכן הגיע, בחר לא לחשוף את עצמו מהבחינה הויזואלית והמילולית למשתתף שבוחר להיראות, להביע עמדה ולקחת חלק פעיל ואקטיבי. כעת, דניאל מתאר אותו בצורה שונה מאוד מאיך שתיאר אותו לפני כחצי שנה: "יהב הפך ממשתתף שלא הייתי בטוח לגבי הסטטוס שלו בקבוצה, למשתתף קבוע וחיוני וגם הוא נפתח כלפינו משמעותית".
התהליך המשמעותי שעבר יהב מצטמצם לפוסט של עמוד אחד, אבל, הפוסט למעשה מתאר תהליך של כמעט חצי שנה(!). יהב הצטרף לקבוצה וכיסה את עצמו במגננות כגון: מסך כבוי, ציניות ושתיקה, הוא היה זקוק לזמן, סבלנות, אמון, וביטחון כדי להגיע למצב בו הוא יכול להסיר את המגננות ולהרגיש בנוח להיראות ולהיות פגיע. כעת זה כנראה מעט מובן מאליו האופן שבו יהב בוחר לקחת חלק בקבוצה. השינויים שעוברים המשתתפים, הן כאינדיבידואל והן כקולקטיב אלו תהליכים ארוכים, הדורשים זמן, סבלנות והקשבה לצרכים ולתנאים של כל אחד ואחת אשר מאפשרים למרחב להיות מרחב בטוח.